הפרידה שלך היא כבר עובדה

עובדה קיימת, אולי כבר תקופה.

השתכנעת מעל לכל ספק שזה נגמר וטוב שכך, ובכל זאת, את מרגישה לפעמים אבודה.

 

אולי זה פשוט עצוב מאוד, יותר משנדמה לך שאת מסוגלת להכיל.

אולי הקשיים הטכניים והרגשיים עם עצמך, עם הילדים, עם האקס, פשוט מטלטלים וסוחטים אותך כל-כך, שקשה לך לשמוע את עצמך בתוך כל הרעש הזה.

 

אולי את מרגישה שאין לך את הכוחות למסע המפרך הזה, ושכל מה שאת רוצה כרגע זה שקט, ונחמה.

 

ואז מה? את מסתכלת לאחור, לצדדים, לפנים, ומרגישה שכל כובד המשקל הוא עלייך. ההורים עוזרים, החברות דואגות, אבל בסופו של יום, את לבד. 

 

את היחידה שצריכה, איכשהו, לפצח את כל החידות, להתגבר על הפחדים, לחצות את הנהר הזה בעצמך - בעצמך. 

 

והלבד הזה, הוא כבד בלב. הוא מצער ומעייף.